<h1>ספר עזרת נשים — שער שלישי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וצריך שיתננו לה בפני עדים, שהרי אמרה תורה על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים [יקום דבר], ואיך יתכן היות זאת האשה היום ערוה והבא עליה במיתה, ולמחר תהיה מותרת בלא עדים, לפיכך אם נתן לה הגט בינו לבינה או בעד אחד אינו גט.
<h2>דף ד.</h2>
ואם עדי הגט שחתמו בו פסולים, או אפילו אחד כשר ואחד פסול, ונתנו לה בפני שנים כשרים, הרי הוא פסול. שהגט כמזוייף מתוכו.
<h2>דף י:</h2>
והעדים שחותמין בגט צריכים לפרש שמותיהן בגט. והתקינו שלא יהיו חותמין בגט אלא זה בפני זה. ואם חתמו זה שלא בפני זה פסול.
<h2>דף יז.</h2>
גט שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אעפ"י שהיו עסוקין באותו ענין פסול. כתב הגט באורגון וטעה וכתב בטרשקו הרי זה פסול עד שיחתמו בו במקום שנכתב. גט שיש עליו עדים ואין בו זמן פסול. גט שהזמן שכתוב בו מוקדם הרי זה פסול לדברי הכל. היה הזמן שכתוב בו מאוחר כתב עליו הר"ם במז"ל [גירושין פ"א הכ"ה] שהוא פסול.
ומאשר בא מעשה לידינו על גט שכיב מרע שהיה זמנו מאוחר, אזכור מה שקרה ומה שכתבתי בו אני ומה שעשינו מעשה עליו. מעשה היה במקום תחנותי מגדול שילון, בשנת הדבר, שנת המאה ועשרים ואחת ליצירה, והנה בחור אחד היה בן דון משה בר' נתן ד'אלאנצון נפל למשכב, וצוה לסופר לכתוב גט לאשתו כדי שלא תזקק ליבם. ונכתב הגט ונחתם בעדים כשרים ונתן בידה, ומעשה בית דין כבר נעשה עליו. ואחר כן נמצא טעות בזמן הגט שבמקום עשרים ואחת, כתב הסופר עשרים ושתים. ואחד מאנשי הדור אמר כי הגט היה מאוחר, והיה רוצה לפסלו על כל פנים, ושלח אלי כתביו אבי הבת הוא (הנעלה בונגודאש דון) הנעלה דון שלמה בונגודאש קאייל, להשכילו דעתי, ושלחתי לו תורף קונדרס קטן הולדתי על זה כאשר אכתוב עתה, וכאשר הייתי בעיר אויניון שהייתי שונה ומלמד שם בישיבת התלמידים, עשינו מעשה בית דין שני, אני ושני חכמים גדולים משם, בפני כל גדולי קהל אויניון, היו יותר מארבעים במעמד ההוא. והתרנוה להנשא. כמו שנה אחת אחר קבלת הגט, כי נתאחר הדבר, לסבת המתנגד היה שולח כתביו לחכמי צרפת וברצלונאה וזולתם.
וזהו תורף מה שעלה בדעתי על זה המעשה ושלחתי הכל בכתב מידי לאבי הבת הרשום, ונראה לגדולי חכמי אויניון, אנכי הצעיר בבית אבי והדל באלפי. גם אני לא אחשך פי, כי אראה שמי מרום דברי הגאונים, אשלי רברבי בדת צור מחזיקים, בדבר גט מאוחר דשכיב מרע, יש מהם לפסול נוטים, גוזרים גזרות ופוסקים. ומהם מראים כחה דהתירא ומביאים ראיות גלויות, על הראשונים חולקים, והמקל לו יגיד לו אמרים נכוחים ודברים צודקים, מי ראה אלו יוצאים בחסן חצים, ולא יצא גם הוא בצבאותם, ומי האיש אשר לא יקים, תרן שכלו לפרש נס דעתו וכונתו במה שפלפל ולהסיר מעיני בינתו דוקים, להאיר כל מחשך יחשיך במקרים קרים לנמצא למסופקים, ולרמוז רמז מה שמץ דבר נשמע בו למשכילים להבין בהשתכלות מעט מספיקים, ומי אני ומי ביתי ליכנס בין הרים גבנונים וחזקים, כל חשך טמון לפניהם לאור ומי חכמתם על יושבי חלד יוצקים, יפוצו מעיינותם חוצה, ישקו העדרים לבעלי הקנינים, מזן אל זן מפיקים. אולם הציקתני רוח בטני, על דבר מעשה קרה במגדול שילה באהלי צדיקים, נתן גט שכיב מרע לבת האיתנים, ערב שבת עם חשיכה, ויהי הם מריקים, צרורות כספיהם, ממשמשים בכליהם, לצאת לקראת כלה נזקקים. בראותם כובד חליו, עודנו מדבר דבור בריא. וימהרו לסופר לכתוב, וכתב הגט כתקון חכמים והדברים עתיקים, זולת זמן שנת הפרט איחר הסופר מהיר, ובמקום עשרים ואחת כתב עשרים ושתים, כי היו זמותיו נתקים. על שתכפוהו אבליו בעת ההיא לתקף הדבר היה שם בין חלשים ומוצקים. וזאת היתה סבת שגגתו (ואמות) [ומאומת] זה אצלי ונודע בשערים ובשוקים. גם עדי מסירה וחתימה, בקריאת הגט קודם נתינה ואחר נתינה, עמדו מבוהלים ודחוקים. לעת ערב והנה בלהות הכנסת כלה, בשנוי זמן השנה לא היו מדקדקים. מצורף לחסרון לא יוכל להמנות, מאוהביהם וקרוביהם היו נאנחים ונאנקים. ולולי זה זאת לא זאת הן המה היו יודעי דת ודין לא מידיעת פרט זמן היצירה מבולקים, ואם מספרי מחמדיהם בקקום בוקקים, גם חותמי הגט לא נפל מהם דבר חשבון המהלכות ותקופות וגימטריאות, ומולד אמתי, ולקות המאורות, וחכמת הכוכבים לבטלמיוס ותלמי, ואשר יסדו המתאחרים וחקקו מחוקקים. ובהלחמם במלחמתה של תורה זיקוקין דינור מפומהון נפקין, תבל האירו ברקים. ומי האיש הירא, המאומת אצלו זה, ולא תפול לו האמת במקרה, יחשה ולא לדבר, יהיו רעיו משתוקקים. לכן אחוה דעי אף אני, ואם לבגד הזמן נתקו מורשי לבבי מפני חמת המציקים. לא כמורה הוראה לבא ונמלך וכמתלהלה היורה זיקים, אך כמזכיר לעצמי מאשר הורוני רבותי, לא כחוגר מזיח אפיקים נהרי נחלי דבש וחמאת אמרי יושר קדמוני ורבותינו הקדושים יעבורו רצון ושוב רצים ושבים ויבאו פתחי נדיבים.
תנינן בגיטין בהמביא תניין [י"ז ע"א] גבי משנת נכתב ביום ונחתם ביום, נכתב בלילה ונחתם בלילה, נכתב בלילה ונחתם ביום כשר. נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. ור' שמעון מכשיר, שהיה ר' שמעון אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין. חוץ מגיטי נשים. ע"כ לשון המשנה. איתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין, ר' יוחנן אמר משום בת אחותו, ר' שמעון בן לקיש אמר משום פירות, קסבר ר' יוחנן יש לבעל פירות עד זמן נתינה, ומשום הכי לא אמר כר' שמעון. וקסבר ר' שמעון אין לבעל פירות משעת נתינה, וזנות לא שכיחא, ומשום הכי לא אמר כר' יוחנן. ובאור זה מפני מה תקנו חכמים זמן בגיטי נשים הא לאו לגוביינא קאי, דבשלמא שאר שטרות קיימי לגוביינא, וצריך לכתוב בו זמן מאימת קא גבי (גוביה). אלא גט (מאי) [מי] קאי לגוביינא, דלכתוב ביה זמן. דאע"ג דתנן [כתובות פ"ח ע"ב] הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה. מכל מקום אינה גובה מזמן הגט, אלא מזמן הנשואין היא טורפת. ועוד דעיקר הגט לא לגוביינא עביד אלא להתירה לעלמא, ולגופו של גט למה תקנו לו זמן. ר' יוחנן אמר משום בת אחותו, שאם זנתה תחתיו ויאמר כבר גרשתיה ויחפא עליה כדי שלא תתחייב בחנק. וכדאיתה בירושלמי [גיטין פ"ד ה"ג] מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזנתה עד שהיא אשתו, עמד וגרשה ומקדים זמן הגט, אמר מוטב תדון כפנויה ולא תדון כאשת איש. וקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה. הילכך זמן אינו מעלה ומוריד לגבי פירות, דכי אתיא למיטרף, אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידיך, ואי לא מייתא ראיה לא טרפא כלל. ר' שמעון בן לקיש אמר משום פירות. דפירות שכיחי, וזנות לא שכיחא. ואפסיקא הלכתא בהדיא כר' יוחנן לדעת הר"ם [גירושין פ"א הכ"ד] והרי"ף ושאר גאונים, וידוע ליודעים מה שפסק הר"ם בהלכות גרושין פרק ראשון [הכ"ה] בגט מוקדם ומאוחר שפסול. ונתפרסם אצל החכמים השגת הראב"ד [שם] אותו בגט מאוחר. זה לשונו. א"א טעה במאוחר שהוא כשר להנשא בו, ולא תימא לזמן הגט אלא מדקיימה גיטא בב"ד, או שנתנו לה בעדים, ולא הזכירו לה איחור הזמן מותרת להנשא מיד. לפי שאינו יכול לקלקלה. ואומר אני שאוכל פירותיה עד אותו זמן, ואינה גובה כתובתה עד אותו זמן, שלכך אחרו וכמי שהתנה עמה הוא. וכל הפוסל גט מאוחר מפריז ומפסיד ותועה, ואלו היה פסול עד שהשיב רבי את ר' חנינא בן גמליאל בשטר מאוחר שהיה יכול לתרץ קסבר אין כותבין שובר, ישיב עליו מגט שלא יוכל לתרץ, אלא שמע מינה לדברי הכל כשר. אני הוא המזכה, ומזכה אני במקומי, שאם היה פסול לא לשתמיט תנא ולתנייה ולימא ובגיטין בין מוקדם בין מאוחר פסול, כדקא מפליג בפרוזבל. עכ"ל הראב"ד.
ובאור זה תנן התם בריש פרק בתרא דבבא בתרא [ק"ס ע"א] גט פשוט עדיו מתוכו. מקושר עדיו מאחוריו, פשוט שכתבו עדיו מאחוריו, ומקושר שכתבו עדיו מתוכו, שניהם פסולין, ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שהוא יכול לעשותו פשוט וכו'. וגבי מימרא דר' חנינא תנינן בגמרא [שם קס"ד ע"א] השיב רבי לדברי ר' חנינא בן גמליאל, והלא אינו דומה זמנו של זה לזמנו של זה, פשוט מלך בן שנה מונין לו שנה, שתים מונין לו שתים. מקושר מלך שנה מונין לו שתים, שתים מונין לו שלש. וזימנין דיזיף ליה זוזי במקושר ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה. ואמר ליה הב לי שטראי. ואמר ליה אירכס לי, וכתב ליה תברא, וכי מטי זמניה משוי ליה פשוט. ואמר ליה הכי השתא הוא דיזפת מנאי. והשיב לו ר' חנינא קסבר אין כותבין שובר. ובאור המשנה, גט פשוט, כעין גיטין שלנו עדיו מתוכו. מקושר שהיו עושין הכהנים, שהיו כועסין על נשותיהן, כדי שיתאחרו הרבה, ואולי לא יגרשו נשותיהן שהגרושה נאסרת להם. עדיו מאחוריו, כלומר שהעדים היו חותמין בין קשר לקשר, ואם חלפו הענין שהעדים חתמו בגט פשוט מאחוריו, ובמקושר מתוכו, שניהם פסולין. שלא נעשו כדין וכהלכה וכתקון חכמים. ושנוי המטבע שטבעו חכמים בגיטין, ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר, שהרי אין בו תקלה כלל, שלרצונו יוכל לעשותו פשוט בקריעת התפירות, אמנם גט פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול. לפי שלא יוכל לעשותו מקושר, והוה ליה מוקדם, שהרי פשוט מלך בן שנה מונין לו שנה, שתים מונין לו שתים, ומקושר מלך בן שנה מונין לו שתים, והרואה בגט פשוט שכתוב מאחוריו שתים, יחשוב שיהיה שנה ראשונה, ואתי למטרף לקוחות שלא כדין. והשיב רבי לר' חנינא דאמר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר, כי יוכל לעשותו פשוט. לדבריך נמי יש תקלה של גט פשוט מלך שנה מונין לו שנה מלך שתים מונין לו שתים, מקושר מלך שנה מונין לו שתים, וזימנין דיזיף מיניה בשטר מקושר, ומתרמו ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה, ואמר ליה הב לי שטראי, ואמר ליה אירכס וכתב ליה שובר, וכד אתא זמניה, כלומר שעברו שתי שנים שכתבו בשטר מקושר ומשוי השטר פשוט בקריעת התפירות, ואמר ליה השתא אוזפת מינאי. ותירץ ר' חנינא קסבר אין כותבין שובר. ומזה השיג הראב"ד [על] הר"ם, עד שהשיב לו רבי לר' חנינא בשטר מאוחר והשיב ר' חנינא אין כותבין שובר, למה לא אמר רבי לר' חנינא, מדוע אתה אומר גט מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט, הא הוה ליה גט מאוחר ופסול, אלא ודאי גט מאוחר כשר. ע"כ באור כונת הראב"ד.
ולפי הנראה זאת ההשגה חזקה מאד ומושגת בעיון דק והנה לא מצאתי שום תירוץ למתרץ ההשגות בזו ההשגה. גם הרי"ף ז"ל לא זכר כלל גט מאוחר בהלכותיו ופסקיו, כשפסק בגט מוקדם שפסול. דאם איתא דדעתיה לפסול גט מאוחר, לא לישתמיט הרי"ף מיניה ולידבריה וליתנייה וליפסליה. והאמת המזוקקת מכל סיג שאף אם נניח דעת הר"ם הרמוז בגט מאוחר בלתי מושגת השגה כלל מהראב"ד ולא מגאון אחר, ונדרוך דרך הר"ם ובמסלתו נעלה יען כי דעתו רחבה מדעתינו, וכי שיח לו וכי דרך לו בפסקיו והוראותיו בספרים בלתי מצויים אצלנו, או אם הם מצויים אצלינו, יש שם התעלמות ההבנה וההשתדלות לקוצר שכלינו, אמונה אומן אין פסק הר"ם הרמוז בגט מאוחר, דומה כלל לנדון שלפנינו מכמה אנפי. חדא שכשפסק הר"ם בגט מאוחר שפסול, פסק בדומיא דמוקדם מה מוקדם משתעי בגט אדם בריא. כי האי גונא דמעשה הירושלמי בשנשא בת אחותו, שהביא ראיה ר' יוחנן ממנו על תקנת זמן בגט, שהיה מחפא ליה בזנותה שלא תתחייב מיתה. אף גט מאוחר נמי שפסל הר"ם משתעי בגט אדם בריא נמשך לכונתו בגט מוקדם. אבל בגט מאוחר דשכיב מרע בזה שכל השתדלותו ודעתו וכונתו לגרש את אשתו, כי היכי דלא תיפול קמי יבם, חס ליה לר"ם למימר הכי. שנית התראו אתם קהל ישראל עם סגולה ממי שיש לו שכל, היות כונת הר"ם בענין גט מאוחר, בשאין מתכוין לאיחור הזמן במתכוין, ואם יפסול בגט מאוחר, דומיא דמוקדם הנעשה בכונת מכוין, להיותו מחפא על בת אחותו, כאשר קדם זכרו. היפסול באיחור זמן הגט הבלתי מכוון, כגון האי דאיתרמי בשגגת עט סופר מהיר לכתבו בעת ההיא לסבות קדם זכרן דרעיונוהי יבהלוניה. וכן הבין הראב"ד מכונת הר"ם בזכרו גט מאוחר שהמאחר הזמן כיוון לאחרו, כאשר זכר הראב"ד בהשגתו, באמרו ואומר אני שאוכל פירותיה עד אותו זמן, ואינה גובה כתובתה עד אותו זמן שלכך אחרו וכמו שהתנה עמה הוא. הנה אם כן בלי ספק באמור הראב"ד מלות שלכך אחרו הבין שעל איחור זמן הגט, המאוחר בכונה משתעי. שלישית תשוב תתפלא בי מחשבתי על המחמיר כל כך חומרא יתרה, בענין הזמן בגיטין שהוא מדבריהם, דתקנת חכמים היא, כדתנינן מפני מה תקנו זמן בגיטין וכו' והם אמרו, והם אמרו עוד בגיטין פרק המביא תניין [י"ז ע"ב], אמר ליה אביי לרב יוסף גזייה לזמן ויהביה ניהלה מאי, אמר ליה לרמאי לא חיישינן. וכן פסק הר"ם [גירושין פ"א הכ"ו]. כתוב בו שבוע שנה חדש שבת מאי, אמר ליה כשר, כלומר כתוב בו בשבוע פלוני של יובל ואין כתוב בו שנה פלונית, או כתוב בו שנה פלונית ואין כתוב בו חדש פלוני, או כתוב בו חדש פלוני ואין כתוב בו שבת פלונית, או כתוב בו בשבת פלונית ואין כתוב בו באי זה יום, הרי זה גט כשר ותנשא בו לכתחלה. וסיים אביי הבעייא דבעא מיניה מרב יוסף, ואמר מה הועילו חכמים בתקנתם. כלומר הא איכא משום בת אחותו ומשום פירות. ותירץ ליה רב יוסף הא לשבוע דקמיה, הא לשבוע דבתריה, אהני לשבוע דקמיה משום בת אחותו ואם זנתה תהרג, דהא בודאי אשת איש היתה כשזנתה. ולשבוע דבתריה משום פירות, ואם אכל הבעל פירות משלם לאשה מה שאכל. ומאחר דבזה הגט שכיב מרע מהנדון שלפנינו, כתוב בו באי זה יום באי זה חדש, אם לא יהיה כתוב בו שנה כלל. או אם שגג הסופר באיחור הזמן שאין בו חששא דזנות ותקלה כלל, מה בכך דהרי הוא כאלו אינו כתוב בו.
והנה כתב הרב בעל העטור ז"ל במאמר ראשון מעשרה מאמרות, אשר הוא זמן בראש חבורו לעטור סופרים, זה לשונו, ודכולי עלמא היכא דכתוב בו שנה או חדש שבת או שבוע, אי נמי גזייה לזמן ויהביה ניהלה, או כתביה ואותביה ואנחיה בכסתיה, וגיטין הבאין ממדינת הים, כלהו פשיטא לן דכשרין ותנשא בהן לכתחלה. דהא בכלהו אמר כשר, לפי שלא חדשו חכמים בגיטין תקנת זמן, אלא לעשותן כשאר שטרות. עוד כתב הרב בעל העטור ז"ל במאמר זמן, גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר אם כתוב בו אני פלוני גרשתיה היום כשר. אלמא ההוא יומא דנפק מיניה משמע. אמר ליה רב אחא לרבא דילמא אבא שאול כר' אלעזר סבירא ליה דאמר עדי מסירה כרתי. והלכה כר' אלעזר בגיטין, כדאמר רב יהודה אמר רב. ש"מ לר' אלעזר אע"ג דלית ביה זמן, כשר בעדי מסירה. ואפי' אינו כתוב בכתב ידו בין על ידי עצמו בין על ידי שליח, ולכתחלה הוא דבעינן זמן ועדים, אבל דיעבד כשר. והאי דאמר היום לאו משום זמן, אלא שאם היה בו תנאי אם ימות מחולי זה, או כשימות תהא מגורשת מעכשו, כדאמר לעיל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, אבל לית ביה תנאה לא בעי אני היום גרשתיך. ורבינו שמואל כתב, דהאי דמצריך אבא שאול אני היום גרשתיך, לאו משום זמן. אלא משום דבעינן ידים מוכיחות שדעתו לגרשה מיד בשעת קבלת הגט. ומיומא דנן ולעלם דכתבינן האידנא, היינו אני היום גרשתיך דאמר אבא שאול. עכ"ל הרב בעל העטור ז"ל.
רביעית מאן מהימן דיימר דלא נשוי חילוק בין היכא דאיכא חששא דזנות ופירות ובין היכא דליכא חששא. ועינא דסהדיא נפלת עלוהי דהדין גיטא דנדון שלפנינו שזמנו מאוחר דאין בו חששא דזנות ופירות כלל. לא דזנות משום איחורו, ולא דפירות דגט שכיב מרע הוא זה, ובעונות מעת כתיבתו לא אכל ולא יאכל פירות וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק. ובכמה דוכתי חזינן לרב בעל העטור ז"ל, בענין זמן דמשוי חלוק בין היכא דאיכא חששא דזנות ופירות, ובין היכא דליכא חששא, כאשר יוכל כל בעל שכל לראות בלשונותיו הנעימים והנאהבים.
חמישית מי שיש לו אזנים כרויות ועינים מאירות הלא ישמע הלא יבינו, שכל מה שיפול בו טעות סופר כגון זה אין לחוש חשש כלל. כאשר כתב הרב בעל העטור ז"ל במאמר זמן, זה לשונו איתחזי לן מדברי הגאונים דאיחור זמן שטר שיש לומר טעות סופר הוא. בההוא מודה ר' יוסי דכשר. לא נחלקו ר' יהודה ור' יוסי, אלא בשטר שהוא מאוחר בידו, וכל שטר מאוחר אם כתבו עדים איחרנוהו וכתבנוהו ליכא חששא דר' יוסי מחמת זיוף וכשר. עוד כתב הרב בעל העטור ז"ל במאמר שמיני, המדבר בקיום טופסין וחתימתן גבי מימרא דאמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. וזה לשונו, ומסתברא כל שניכר שטעות סופר הוא כגון שלא כתב בששי שי"ן האמצעית או ברביעי רי"ש ודומיהן כשר. או כגון יודעים אנו חתומי עדות ברורה ולא כתב מטה. או כל דבר שניכר שטעות סופר הוא אינו צריך לקיים. מדאמרינן אחריות טעות סופר הוא ש"מ שכל דבר שהוא טעות סופר אין לחוש אלא בגוף שמות הבעלים ובגוף הממון, ובתשובה לרבינו ניסים הזקן ז"ל אי איכא בגט זכירת הזמן שני פעמים, או טעות, ונקד אחד מהם, או שהעביר קולמוס ונמחק, וכן אם טעה באותיות, אין לחוש כלל בכך, אלא במקומות ידועים, כגון שם האשה רחל, וכתב רחל ושרה, ונקד על שרה, ולא כתב וכל שום דאית לה בגט, ודאי חיישינן שני שמות יש לה, ויש לו לבעל לערער בדבר זה. וכן אם כתב בגט תנאי על מנת כך וכך ונקד עליו סתם, וכן תיבות שיש בהן חסרון כגון ודין ודן ונקד על ודין וכן כלם יש לחוש שמא יבא הבעל ויערער ויש לחוש לערעורו, ודוקא שלא כתב בקיומו לבסוף, אבל כתב לבסוף בקיומו לאו כל כמיניה. והיכא שמחזיר בסוף הגט, צריך שלא יהא בשטה אחרונה, כדגרסינן [ב"ב קס"א ע"ב] אמר ר' יוחנן כל המחקין כלן צריך שיכתוב ודין קיומיהן, וצריך שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה, והיכא שנפל כן בגט, צריך שיכתוב וגיטא דנן כשר כדת משה וישראל. ואי טעו ספרא באותיות שכתבנו לא חיישינן ליה וכשר ולא תעמוד בזה עגונה עכ"ל הרב בעל העטור.
הנה אם כן לכל מי שיש לו דם בעינו ולבו לימינו יש לו להבין דכל היכא דאיכא טעות סופר באיחור זמן השטר, כגון זה הבא לפנינו שבאנו לחקור עליו או בתיבות או באותיות זולת שמות הבעלים וגוף הממון כאשר זכר הרב, הנו כשר ואינו צריך לקיים וליכא חששא ביה כלל. ולשמא יבא הבעל ויערער אין לחוש, שנפשו בטוב תלין לעד לפי הטבע, כי זה כל האדם אם לא על דרך פלא.
ששית שכל משכיל יבין ויפקח עיני שכלו לראות, דבכמה דוכתי הקלו חכמים בגיטין [גיטין ב' ע"א], כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות. כדאמרינן בגיטין בריש גמרא דהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, ולשון הגמרא מאי טעמא, אמר רבה לפי שאין בקיאין לשמה. ורבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו. ובאור זה מאי טעמא הצריכו חכמים לזה המביא גט ממדינת הים שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כיון דבעל לא קא מערער. ואתא רבא למימר לפי שאין בקיאין לשמה, דמשום דחשו רבנן שמא גט זה לא נכתב לשמה, אצרכוה לשליח לאסהודי בפני נכתב ובפני נחתם, ומתוך עדות זו אתה שומע ממילא שנכתב לשמה, דבפני משמע שהבעל הזמין עדים לעמוד על כתיבתו וחתימתו. ורבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו, דלא חייש לשאינן בקיאין לשמה, ולא לשאר דקדוקי הגט, דסבירא ליה שהם בקיאין בכלן, אבל טעמא דמתניתין מפני שלא נמצא מי שיקיים גט זה, שהרי בא ממדינת הים ואין מצויין כאן לקיימו, ובדין הוא דלבעי תרי סהדי אליבא דתרויהו כלשון הרי"ף, אלא משום עגונה אקילו רבנן.
ותו תנינן בהמביא תניין [גיטין י"ט ע"א] עדים שאין יודעים לחתום, מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו. ושאין יודעין לקרות, קורין לפניהם וחותמין. אמר רבן שמעון בן גמליאל, בד"א בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר שטרות, אם יודעים לקרות ולחתום חותמין. ואם לאו אינן חותמין. אמר ר' אלעזר מאי טעמא דרבן שמעון שלא יהיו בנות ישראל עגונות, ואמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. כן פסק הרי"ף. אולם לשון הר"ם [גירושין פ"ה הכ"ג] העדים שחותמין על הגט צריכים להיותם יודעים לקרות ולחתום, ואם אינם יודעים לקרות, קורין בפניהם וחותמין. והוא שיכירו לשון הגט. ואם אינם יודעים לחתום, רושמין הנייר ברוק וכיוצא בו מדברים שאין רשומו מתקיים, והם כותבין על הרושם. ואין עושין כן בשאר שטרות, קל הוא שהקלו בגיטין, כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות, הואיל וחתימת העדים בגט מדבריהם. כדאמרינן בפרק המגרש [שם פ"ו ע"א], במשנת שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר, כתב בכתב ידו ואין עליו עדים פסול לתנא קמא. ור' אלעזר אומר אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר, וגובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם. דאי ליכא בגט עדי חתימה, אלא נתן בעידי מסירה בלבד, זמנין דמיתו עדי מסירה ואתי בעל ומערער ומקלקל לה. ולכך תקנו שיהיו עדים חותמין בגט, דאי אתי בעל ומערער מפקא ליה לגיטא ומקיימה ליה בעדי חתימה ודחיא ליה. ואמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין. וכן פסק הרי"ף והר"ם ז"ל [גירושין פ"א הט"ו] דכל היכא דאיכא עדי מסירה לא בעינן עדי חתימה, ולכתחלה בעינן עדי מסירה שהם העיקר בגרושין ועדי מסירה כרתי, ומכאן יבין המבין שבענין הזמן דדבריהם נמי יש להקל בחתימת העדים בגט. וכלהו בחדא מילתא מחתינהו, וקל וחומר בכי האי גונא דנדון שלפנינו.
ועל הקול יצא מפי אחד מהחכמים שהשכיב מרע זכר תנאי אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי בצואתו לסופר לכתוב, אין משגיחין בבת קול. חדא דההוא עובדא לאו הכי הוה, אבל אביו ורבו (שעבר) [שעמדו] והאצילים העומדים לפניו, הזכירוהו שהגט אשר יצוה לכתוב ויתן לאשתו יהיה על תנאי זה, ואם יחיה מחליו אין דבריו קיימין, והגט ההוא כאלו אינו יהיה, ואמרו עליו זה, כדי שלא יהיה נבהל ונבעת בהזכרת הגט, ואחר כתיבתו [לא] זכר השכיב מרע התנאי בעת נתינה כראוי כפי הנשמע אצלי מפי אצילי קהל שילון היו במעמד ההוא בעת נתינת הגט. ותו נניח שהשכיב מרע זכר תנאי אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי בצואתו לסופר לכתוב קודם כתיבת התורף, מה בכך היראה המשמיע הקול, שיהיה פסול זה הגט בעבור זה, מפני שראה בפרק המגרש [גיטין פ"ב ע"א] גבי משנת ואם כתבו לתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול, דאשתעי בהמגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, ר' אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין, ובעי בגמרא האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא, ופשט רבינא דחוץ הוא. אבל בעל מנת, מודו ליה. וסוף המשנה ההיא דריש פרק המגרש כך היא, ואם כתבו לתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול כדאמרן. ואמרינן בגמרא עלה דההיא משנה [שם פ"ד ע"ב] אמר רב ספרא כתבו לתוכו תנן, פשיטא כתבו לתוכו תנן, מהו דתימא הני מילי לאחר התורף, אבל לפני התורף אפילו על פה פוסל קמל"ן. ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף, אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול. דאמר רבא להנהו דכתבי גיטי שתוקי שתקו לבעל עד דכתביתו לתרפיה דגיטא. ועוד אמר רבא גבי ברייתא דכל התנאים פוסלים בגט דברי רבי וחכמים אומרים כל הפוסל על פה פוסל בכתב, וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב, חוץ שפוסל על פה, פוסל בכתב. על מנת שאינו פוסל על פה, אינו פוסל בכתב. ואמר רבא מחלקת לאחר התורף דרבי סבר גזרינן לאחר התורף אטו לפני התורף. ורבנן סברי לא גזרינן. אבל לפני התורף, דברי הכל פסול. ופסק הרי"ף דהלכתא כרבא.
היחשוב חושב דלשון חוץ ועל מנת וכל התנאים הפוסלים הנזכר בברייתא, יהיה דומה כלל לתנאי שכיב מרע, שכל התנאים הנזכרים הם, כגון האומר הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, או על מנת שתניקי את בני שתי שנים, או הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום, ודומיהן, דטעמא דכלהו שמא יכתוב התנאי בגט, ויחזור בו. וכדי שלא ישאר לבעל שום רשות וזכות בה, ואיך יעלה על הדעת, שדין תנאי גט שכיב מרע, יהיה כדין שאר התנאים. שכל עצמו של תנאי אם מתי ואם לא מתי. ואם לא מתי הוא צריך מאד אל הגט, והוא עיקרו של גט, להתירה אליו ולהיותה יושבת אצלו אם עמד מחליו. ואם לא זכרו לא בפה ולא בכתב, הנה היא אסורה לו לעולם, כלשאר הזרים דעלמא עודנה אצלו. וכן כשפסק הר"ם ז"ל [גירושין פ"ח ה"ג] כיצד מגרש אדם על תנאי, וכל הפסק ההוא שבפרק ח' מהלכות גרושין, לפי דעתי לא היה בדעתו כלל על תנאי גט שכיב מרע. כי אלה הגאונים הפוסקים פסקו לפי סוגית הברייתות שזכרנו למעלה.
עוד מצאתי לרב בעל המאור ז"ל פסק באלה הברייתות שזכרתי, שלא כדעת הרי"ף. וזה לשונו, כל התנאים פוסלין בגט פי' אם כתבו לתוכו. ונראה לי הני מילי בשלא נתקיים התנאי. כלומר שחזר בו ובטלו וחזר ומחקו מכתב הגט. דהיינו דומיא דמתניתין, אם כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פסול. אבל אם נתקיים התנאי, אין על מנת כשאר התנאים הפוסלים בכתיבת הגט. ובירושלמי [גיטין פ"ג ה"ב] גרסינן אמר ר' יודן בשבטל תנאו. אבל אם לא בטל תנאו אף ר' מודה. וכל היכא דאיירינן כתב גט על תנאי על הדין ארחא הוא. כלומר שלא נתקיים התנאי שהיה בכתיבת הגט. והכי מוכח מסוף פרק מי שאחזו [גיטין ע"ז ע"ב], דאמרינן התם לימא קסבר ר' יוסי כתוב גט על תנאי כשר, גבי כתבו ותנו אם לא באתי וכו'. אלא דהתם איירינן בשלא חזר ומחקו, מפני שאין התנאי עצמו כתוב בגט, אלא הגט הוא שנכתב שלא כדרך התנאי. והכא איירינן בשבטל התנאי לאחר כתיבת הגט, וחזר ומחקו מן הגט, דומיא דמתניתין. הילכך לא נראה לי פירוש הר"ש ז"ל, שאמר פוסלין בגט אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי. וכולא שמעתא כעין משנתנו מפרשינן לה, ודאמר רבא להנהו דכתבי גיטי שתוקי שתקו לבעל עד דכתבינהו לתורפיה דגיטא, שלא יזכור שום תנאי, כי שמא יכתבנו בו ולא יקיימנו שיחזור בו והוה ליה גט כתוב על תנאי, או שמא יזכור חוץ, ואעפ"י שלא כתבו שהוא פוסל על פה. ורבא לטעמיה דאמר חוץ פוסל על פה לפני התורף. בפלוגתיה דפליג על רב ספרא. ואזיל נמי לטעמיה דאמר כל התנאים פוסלין בגט לפני התורף ואפילו לרבנן. אבל על מנת בעל פה, ואפילו לפני התורף, אפילו לרבא ואפי' לרבי, כשר. ואעפ"י שלא נתקיים התנאי, כגון שחזר בו מן התנאי בשעת נתינה, ונתנו שלא על תנאי, דלית לן ראיה למיסר, על מנת בעל פה לפני התורף אפילו לרבא ואפילו לרבי. דעד כאן לא פסל רבא בפלוגתיה דפליג על רב ספרא אלא בחוץ, אבל על מנת לא. ועד כאן לא פסל רבי כל התנאים בגט אלא בכתב, אבל על פה לא. ואם נתקיים התנאי אעפ"י שכתבו בתוכו ואפילו לפני התורף כשר לדעתי. מיהו חיישינן למנהגא דנהוג עלמא דלא למיכתב תנאי בגיטא כלל ולא שרינן הכי לכתחלה. ומה שפסק הרב אלפסי ז"ל כרבא, ואע"ג דר' זירא ורב ספרא פליגי עליה, משום דבתרא הוא. ולחומרא. [אי נמי איכא למימר וכו' ושנויא הוא] ולא סמכינן עליה. ע"כ לשון הרב בעל המאור. הנה נראה מלשונו שהוא מכשיר בהדיא גט שכיב מרע אם נזכר התנאי על פה לפני התורף שהוא דומיא דעל מנת. וכד אתפטר מעלמיה נתקיים התנאי אף כי פסק ואעפ"י שלא נתקיים התנאי.
והנה הרב בעל העטור זקק וצרף ובחן וברר דבריו מאד בברייתות אלה שזכרתי, שכתב בענין תנאי בחלק ארבעה עשר מתי"ו תשק"ף המורה על תנאי. זה לשונו. הכי גרסינן בפרק המגרש [גיטין פ"ד ע"ב], כל התנאים פוסלים בגט דברי רבי, וחכמים אומרים כל שפוסל על פה פוסל בכתב, חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב, על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב. ופסק הרב אלפסי ז"ל כרבא דאמר מחלוקת לאחר התורף, והלכתא לאחר התורף כשר אם נתקיים התנאי כרבנן, ולפני התורף פסול אפי' נתקיים התנאי. ודוקא בכתב דפסול לפני התורף, משום גזרה דעל מנת אטו חוץ. אבל בעל פה, אפילו לפני התורף כשר. והני מילי על מנת, אבל חוץ וכל היכא דאיכא שיור בכתב פסול אפילו לאחר התורף. ובעל פה לפני התורף פסול, לאחר התורף לא. כדרבא דאמר לא שנו אלא לאחר התורף, אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר להו רבא להנהו דכתבי גיטי שתוקי שתקו לבעל עד דכתביתו ליה לתרפא דגיטא. שמא יזכיר לכם תנאי שיש בו שיור כגון חוץ מפלוני ודומה לו. והדין סברא לפסקת רב אלפסי. אבל גאוני מחסיא פסקי כר' זירא בהאי לישנא. אע"ג דפליג רבא על ר' זירא אכרע אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ואמר כתב גט על תנאי דברי הכל כשר, והיכי דמי לאחר התרף, ולפני התרף נמי דרבי פוסל בעל מנת ורבנן מכשרי הלכתא כרבנן. והלכתא כרבנן דמתניתין דבהדי ר' אליעזר. דתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. ואוקימנא בחוץ שיש בו שיור, אבל על מנת דברי הכל כשר. מידי דהוה אכל תנאין בעלמא. ורבנן דברייתא דבהדי רבי, ור' זירא, וברייתא דתני אבוה דר' אבין, כלהו מכשרי בעל מנת בין לפני התורף בין לאחר התורף בין בכתב בין בעל פה, עכ"ל הרב בעל העטור ז"ל והוא האריך עוד על זה. אבל ארך הדברים לאות בקצת האישים והעתים, אך כתבתי עיקר דעתו בחבורו לעטור סופרים, ומה האדם שיבא אחרי המלך, להוסיף או לגרוע בלשונו ככסף צרוף שבעתים, ומדליי חכמתו יזל מים, כאשר הראוהו מן השמים.
ועל ענין היתר אשה זו לינשא ודאי מיום כתיבת הגט מונין לה שלשה חדשים, לא מן הזמן המאוחר בגט בשגגת הסופר דהוא שנת כך וכך, ומסברא נכונה דמסתברא מאחר דהא שלותא לא פסלה ליה לגיטא כדאמרן, לאו כל כמיניה דספרא דכתב בשלותיה זמן מאוחר דנן לאחרא מלהתנסבא ולמנות מיניה תלתא ירחי. ואף כונת השכיב מרע בעלה הות, דתהוי מתרכא מיניה מעכשו, הוא מיומא דכתיבא אם מאית ויתפטר לבי עלמא וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק, ומיניה תמני ליה תלתא ירחי, ובתר כן תדכה לאתנסובי לכל מאן דתצבי, דהלכה כשמואל דאמר מונין לה משעת כתיבה, מההיא ברייתא דהמביא תניין דמסייעא ליה, דהמשליש גט לאשתו ואמר אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים, משנתנו לה מותרת להנשא מיד. וכן פסקו הרי"ף והר"ם וכל הגאונים, וכבר עברת עלה שתא שלמתא, ותו יומין זעירין, ותתנסיב לאלתר פטירה ועטירא מכל ערורין. זהו מה שראיתי לכתוב במעשה זה של גט מאוחר אני הרשום למעלה.
<h2>דף יז:</h2>
גם תקנו שיכתוב זמן בגט והמקום שנכתב שם משום בת אחותו, כמו שאני עתיד לבאר במעשה שהיה על גט מאוחר. חתך הזמן מהגט ונתנו לה, או לא כתב שם היום שנכתב בו, אלא בשבת ראשונה או שניה מחדש פלוני, או בחדש פלוני לבד, ולא הזכיר בו לא יום ולא שבת, או בשבת פלוני ולא הזכיר גם החדש, או כתב בשבוע שהיא שמטה פלונית לבד הרי זה כשר. וכבר נהגו הכל למנות בגיטין לבריאת עולם.
<h2>דף יט:</h2>
עדי מסירה צריכין לקרות הגט קודם נתינה, ואם נתן לה ולא קראוהו, קוראין אותו אחר נתינה. קראוהו והחזירוהו לבעל, והכניסתו לתוך ידו ונתנו לה, חוזרין וקוראין אותו. לא קראוהו ונטלתו וזרקתו לים, או לדבר האבד, הרי היא מגורשת. הואיל וקראוהו תחלה, ואין חוששין שמא החליפו. ואפילו אמר הבעל מה שקראתם היה שטר אחר ולא גט אינו נאמן. לא קראוהו תחלה ונתנו לה בפניהם וזרקתו לים או לאור, אעפ"י שהבעל אומר כשר היה, הרי היא ספק מגורשת. עדי חתימת הגט צריך שידעו לקרות ולחתום. ואם אינן יודעים לקרות קוראין בפניהם. ואם אינן יודעין לחתום, רושמין להם נייר ברוק וכיוצא בו מדברים שאין רשומן ניכר והעדים כותבין על הרושם ההוא. וכתב הר"ם [גירושין פ"א הכ"ג] שאין עושין כן בשאר שטרות שאם הקלו חכמים בגיטי נשים כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות לא הקילו בשאר שטרות.
<h2>דף כא.</h2>
וצריך שלא יהיה מחוסר שום מעשה אחר כתיבת הגט אלא נתינתו לה, דכתוב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, אבל אם היה מחוסר קציצה, כגון שכתבו בקרן פרה המחובר, ואחר כך חתכו ונתנו לה אינו גט. ואעפ"י שחתמו עדים בו אחר קציצתו, או אחר תלישתו מן המחובר לקרקע, ונתנו לה אינו גט.
<h2>דף כא:</h2>
ואשוב להשלים עניני הגט, ואומר התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, בין שכתב הוא בעצמו מידו, או נתן רשות לאחר לכתוב לה. ובין שיתן הוא בעצמו הגט בידה, בין שיתן לה אחר בעבורו. הרי זה כשר. וכשאמרה תורה וכתב להורות שלא תתגרש אלא בכתב. ונתן שלא תקח היא מעצמה. הבעל שאמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה והם שלוחיו והם עדיו. אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי ואמר לעדים לחתום כותבין וחותמין ונותנין לו ומגרש בו בכל עת שירצה.
<h2>דף כג:</h2>
ומאשר נפל מחלוקת בין קצת החכמים על מעשה קרה משליחות גט על יד ישראל משומד. אביא הנה מה שהראיתי להם מדברי הרב ר' אברהם מההר בפירושו במסכת גיטין סוף פרק המביא תניין, זה לשונו, ולענין ישראל משומד מסתברא דהוי פסול לשליחות הגט, משום דמשומד לנסך היין ולחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כגוי כדמשמע בפרק קמא דחולין [ו' ע"א]. ובירושלמי [עירובין פ"ו ה"ב] תני משומד בגלוי פנים הרי הוא כגוי. ואע"ג דשייך בקדושין וגיטין, לאו בן ברית הוא דהא עובד ע"ז הוא, דהא אמרינן [חולין שם] הרי הוא כגוי ואינו מבטל רשותו בשבת, אלא צריך לשכור הימנו כמו ששוכרין מגוי, וכל שכן לשאר מילי. הילכך פסול לשליחות, ואע"ג דאמרינן בקצת מילי אעפ"י שחטא ישראל הוא. הני מילי במילתא דאית ליה הנאה לישראל, כגון הא דקדושין שאם לא חטא היא אסורה לכל העולם, השתא נמי דחטא אוסרה, ולא יהנה ישראל על שעבר זה הרשע עבירה שיועילו לו חטאיו שלא יאסרוה מעשיו לכל העולם עכשו כמו שהיה אוסרה אלו לא חטא. וכן נמי אסור ליקח הימנו רבית מזה הטעם, שהרי קודם שחטא היה אסור ליקח הימנו רבית. וכן אסור ליתן לו רבית. אבל היכא דלא שייך הנאה לישראל מחמת מה שחטא הוי כגוי גמור לכל דבריו. ובפרק ארבע מיתות [סנהדרין ס' ע"א] גבי רבשקה אמרינן שמפני שישראל משומד היה קרעו כשבירך את השם, ואם היה גוי היו פטורין מלקרוע וזה (ראוי) [ראי'] כדכתבינן. וודאי ישראל משומד פוטר את אמו מן החליצה ומן הייבום, שאעפ"י שחטא ישראל הוא, וזרע אין לה אמר רחמנא עיין עליו והרי יש לה זרע, ואעפ"י שהוא רשע ועובד ע"ז זרעו הוא ויורש את אביו דבר תורה.
<h2>דף כד:</h2>
עתה אבאר מה בין גט פסול, ובטל, ואינו גט. לשון גט בטל או אינו גט או אינה מגורשת מורה על היותו בטל מן התורה. ואשת איש גמורה היא עדין, ואם נשאת תצא והולד ממזר. ואם הבעל כהן לא תאסר עליו כלל מחמת גרושין, ולשון גט פסול מורה על היותו פסול מדבריהם לבד ונפסלה מן הכהונה ולא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא והולד כשר, וצריך לכתוב לה גט אחר כשר וליתנו לה והיא תחת הבעל. מי שגירש את אשתו בגט פסול או שהיא ספק מגורשת ורוצה להחזירה הרי זו מותרת לבעלה, וכתב הר"ם [גירושין פ"י ה"ג] שאין זה צריך לחדש נשואין כלל ולא לברך שבע ברכות ולא לכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין גמורין.
<h2>דף כו.</h2>
וצריך שיהא הגט כתוב לשם האשה ההיא מדכתוב לה ואמרו חכמים לה לשמה.
<h2>דף לו.</h2>
וכל הדברים הללו מן התורה הם. ושאר הדברים שבגט, תקנת חכמים היא ומדברי סופרים, כגון זמן וחתימת עדים. אעפ"י שעדי מסירת הגט הם עיקר הכריתות, כמו שאמרו עדי מסירה כרתי, גזרו חכמים ותקנו שיהיו עדים חותמין בגט. שמא ימותו עדי מסירה, ונמצא הגט בידה כחרס, אם לא יהיו בו עדים. ואעפ"י שחתמו בו עדים, צריך שיתננו לה בפני שני עדים או בפני עדי חתימת הגט עצמם, שעדי מסירה הם העיקר, גט שחתמו בו שנים, ונתנו לה הבעל בינו לבינה, או שעדי מסירה נמצאו פסולים, יש מהגאונים שהורה לפסול. והר"ם במז"ל [גירושין פ"א הט"ז] כתב שהוא כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה.
והעדים שחותמין בגט צריכים לפרש שמותיהן בגט. והתקינו שלא יהיו חותמין בגט אלא זה בפני זה. ואם חתמו זה שלא בפני זה פסול.
<h2>דף סב:</h2>
וזה נוסח שטר שליחות קבלת גט בעשותה שליח לקבלו מהבעל. יודעים אנחנו חתומי מטה עדות ברורא שרירא וקיימא שמנתה מרת פלונית בת ר' פלוני ברבי פלוני [את רבי פלוני ברבי פלוני] להיות שלוחה לקבל לה גיטה מיד בעלה רבי פלוני ברבי פלוני וכך אמרה לו בפנינו היה לי שליח לקבל לי גיטי מיד ר' פלוני בעלי הנזכר והרשתו בפנינו בקנין גמור הרשאה גמורה לרבי פלוני שלוחה הנזכר שתהא ידו בקבלת הגט כידה והגעת הגט לידו כהגעתו לידה ועשיתו כעשיתה ומשיגיע ליד ר' פלוני הנזכר הגט מיד בעלה רבי פלוני הנזכר תהא מגורשת ממנו גרושין גמורין כאלו היא בעצמה קבלה הגט מיד בעלה רבי פלוני הנזכר ועוד אמרה מרת פלנית הנזכרת בפנינו עדים חתומי מטה אם לא יוכל שלוחי זה ליכנס ולילך במקום שבעלי שם יהא לו כח ורשות להרשות שליח אחר ושני ושלישי עד כמה שלוחים לקבל הגט עד שיגיע לידו מכל מקום לפי ששמתי ידו בכל מה שיעשה כידי ואמירתו כאמירתי ושליחותו כשליחותי וכל מה שיעשה בכל עשוי ומקובל בלי לומר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וקנינא ממרת פלונית הנזכרת לר' פלוני הנזכר על כל מה דכתיב ומפורש לעילא במנא דכשר למקניא ביה ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני שנת פלונית לפרט האלף הששי ליצירה למנינא דרגילנא לממני ביה בזה המחוז וינישי ובזה המקום קרפינטראש מתא דיתבא על נהר אבשון כתבנו וחתמנו ונתננו ביד רבי פלוני הנזכר להיות בידו לעדות לראיה ולזכות בכל עת וזמן שיצטרך אליו.
<h2>דף סג:</h2>
הביא הבעל בידו גט חתום ואמר תנו גט זה לאשתי הרי אלו יתנו לה. אמר הבעל לאחרים לכתוב גט ולחתום בו וליתן לאשתו, וכתבו וחתמו ונתנו, ונמצא הגט בטל או פסול, הרי אלו כותבין אחר ואפילו מאה עד שיגיע גט כשר לידה.
<h2>דף סד:</h2>
אמרה בפני הבעל גרשתני ואבד גיטי, והוא אומר לא גרשתיך, אעפ"י שהוחזקה אשתו הרי היא נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני הבעל, שליח קבלת גט שהוציא גט מתחת ידו והבעל אומר מזוייף הוא, יתקיים בחותמיו, או בעדי מסירה. אמר הבעל בתורת פקדון נתתיו לשליח, והשליח אומר לגרושין נתנו לי, הרי הוא נאמן. אשה אומרת שליח זה נתנו לי, והשליח אומר כן היה ולגרושין נתנו לי הבעל, והבעל אומר לא נתתיו אלא לפקדון, השליח נאמן והרי היא מגורשת.
קטנה שנתקדשה על ידי אביה, וגרשה הבעל בקטנותה, אביה מקבל גיטה ומשיגיע לידו נתגרשה. ואם נתגרשה כשהיא נערה והגיע גט לידה או ליד אביה נתגרשה. נערה מאורשה אינה עושה שליח לקבל גיטה בחיי אביה, אבל האב עושה שליח לקבל גט בתו מאורשה תהיה קטנה או נערה, קדשה האב בקטנותה ומת אם מבחנת בין גיטה (ודבר) [לדבר] אחר הרי היא מתגרשת כשיגיע גט לידה ואם לאו אינה מגורשת.
<h2>דף סה:</h2>
אמר כתבו גט לאשתי הרי כותבין וחותמין ונותנין לבעל בידו. אבל אין נותנין לאשתו, עד שיאמר להם תנו לה. ואם לא אמר תנו ונתנו לה אינו גט, בד"א בבריא אבל במסוכן כגון שקפץ עליו חולי במהרה והכביד חליו או היוצא בקולר והמפרש לים והיוצא בשיירא ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויחתמו ויתנו לה שהדבר ידוע שלא נתכוין אלא לכתוב וליתן כתובה.
<h2>דף סז:</h2>
חולה שאין דעתו נכונה ומיושבת או שכור שהגיע לשכרותו של לוט שאמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום, אמר כשהוא בריא כתבו גט ותנו לאשתי ואחר כך נבעת, ממתינין לו עד שיבריא, וכותבין ונותנין לה, ואין צריך לחזור ולהמלך בו אחר שהבריא, ואם כתבו ונתנו קודם שהבריא הרי זה פסול. נשתתק ודעתו נכונה ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים פסקי פסקי אם אמר על הן הן ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו.
<h2>דף עא.</h2>
וכתב הר"ם [גירושין פ"ב הט"ז] שאם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לה אעפ"י שנשתתק ובלבד שתהיה דעתו מיושבת עליו שאין דינו כדין החרש, נשא כשהוא פקח ונתחרש כל שכן אם נשתטה אינו מוציא לעולם עד שיבריא. ורמיזת החרש וכתבו אינו כלום, אעפ"י שדעתו נכונה ומיושבת, אמנם אם נשא כשהוא חרש מגרש ברמיזה שאין קדושין שלו מן התורה, וכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה.
נמצא כתוב בשטר פלוני מת או נהרג ונודע שזה כתב ישראל הוא תנשא אשתו. מי שנשתתק ובדקוהו אם דעתו מכוונת ונמצאת מכוונת וכתב פלוני בן פלוני סומכין על כתבו ותנשא אשתו, עדי אשה כשהן מעידין על בעלה שמת אין דורשין וחוקרין אותה ביותר שלא החמירו חכמים בדבר זה אבל הקלו משום עגונא.
<h2>דף עא:</h2>
וצריך שיאמר הבעל מעצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו האשה נותנת שכר הסופר בכל מקום, אמרו לו ב"ד או שנים נכתוב גט לאשתך ואמר להם כתבו אם כתבו הם וחתמו בו כשר. אמרו הם לסופר אחר כך וכתב ולעדים וחתמו אעפ"י שחזרו ונתנוהו לבעל וחזר ונתן גט זה לאשתו בפני עדים הרי הוא גט פסול.
<h2>דף עח.</h2>
וצריך שיתנהו לה בתורת גרושין שנ' ספר כריתות ונתן בידה שיתננו בתורת ספר כריתות, אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב, או מזוזה, או נתנו בידה בעודה ישנה ונמצא בידה כשהיא נערה, אינו גט. אמנם אם אמר לה אחר כך הרי הוא גיטיך הרי הוא גט, או אם אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, ואמר לה בפניהם כנסי שטר חוב זה, הרי הוא כשר, שהודיע לעדים שנתנו בתורת גרושין, וכשהזכיר לה שטר מפני הבשת הזכירו. וצריך שיהא הבעל או שלוחו נותנו לה דכתוב ונתן בידה, ושלוחו של אדם כמותו.
<h2>דף פ.</h2>
אמר הבעל לשנים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי, ונתאחר הדבר ימים רבים או שנים, או נמצא הגט בטל והוצרך לכתוב לה גט אחר, הרי אלו כותבין הזמן שנכתב בו והמקום שנכתב בו הגט השני. לא הזמן שאמר להם הבעל כתבו וחתמו, ולא המקום שאמר להם בו, כגון שהיו במרשילייאה ובחדש תשרי כשאמר להם הבעל, ונתאחרו עד ניסן הבא אחריו, וכתבוהו באויניון, כותבין זמן הגט מניסן ובאויניון ששם נכתב הגט.
<h2>דף פה.</h2>
כתב לה הרי את מגורשת, הרי את מותרת לכל אדם, וכיוצא בזה, הרי זו מגורשת. כתב לה איני בעליך, איני אישיך, אינה מגורשת. שלשון זה מורה שמשלח עצמו ואין זה כונת התורה. וצריך שיהא הגט דבר הכורת בינו לבינה, ולא ישאר לו עליה רשות כלל, דכתיב ספר כריתות.
והנה אכלול לך קיצור בסדור הגט וכתיבתו ונתינתו לגרש בו, צריך תחלה שיהיה הקלף והדיו והקולמוס מהבעל. ושיצוה הוא לסופר לכתוב הגט לשמה. ושיאמר לעדים כשרים לחתום לשמה. וקודם שיצוה לכתוב יבטל כל מודעא ומודעי, ושיצוה לסופר לכתוב אפילו מאה גיטין עד שיהיה אחד כשר לדעת חכם שבעיר, ושיהו העדים שם בשעת כתיבה שם האיש והאשה והזמן, וצריך הסופר שיאמר בפני העדים לשם גרושי פלונית אשת פלוני אני כותבו. וכן הבעל אם הוא בעצמו כותבו, וכן בפני שליח ההולכה אם עשאו. בעל התרומה כתב אדם ששולח גט לאשתו במקום אחר יכול הבעל לבטל הגט שלא בפניו, כי הלכה כרב נחמן דאמר הלכה כרבי בשתיהן דבטלו שלא בפניו מבוטל, אם כן נכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יבטלנו כששולח גט לאשתו ביד אחר. וצריך לכתוב פלוני דמתקרי פלוני או פלונית דמתקרית פלונית אם יש להם שום כנוי. וצריך לשרטט את הגט. ולכתבו בכתיבה גסה נקרא נפטראט. גט פטורין קודם שטה אחרונה. כדת משה וישראל ימלא כל השטה אחרונה. וצריך לקצע הקלף קודם כתיבה. ולכתחלה ארכו יתר על רחבו. חרטום של מ"ם פתוחה, אם נדבק לא יתקן בגרידה, דהוי חק תוכות וכן כל כיוצא בזה. ושיהיו האותיות של גט כלו מוקפות גויל. ולהרחיק תליית הה"א של גט. וה"א דלמהך יותר. וכן מן הקו"ף כדמשמע בפרק הבונה [שבת ק"ד ע"א], ובני צרפת פוסלים חתימת סופר בגט, אולם הר"ם [גירושין פ"ט הכ"ז] וגאונים אחרים הכשירוה, לא ירחיקו העדים חתימתם משטה אחרונה. וצריך לחתום העדים בראש שטה וזה תחת זה וזה בפני זה. ולפרש בעת חתימה שלשמו ולשמה חותמין. ושלא יעברו האותיות חוץ לגליון. ושלא יהיה שום טשטוש בגט. ולקרותו קודם נתינה. ולשאול לסופר אם כתב לשמה, ולעדים אם חתמו לשמה. ושתהיה יד האשה פתוחה בשעת קבלת הגט. ושלא תחזיק היא בגט עד שיניחנו הבעל בתוך ידה מאליו. וצריך שיהא הגט יבש קודם שיחתמו העדים בגט. וצריך לקרותו גם כן אחר נתינה. ואם נשבע הבעל או נדר לגרש, יתירו לו שבועתו או נדרו שלא יראה כאנוס. אמנם ערבון יכול ליתן. גם בשעת נתינה יבטל כל מודעי. ולהחרים עליו שלא יבטלנו בין כתיבה לנתינה. וצריך לשתק הבעל שלא יזכור שום תנאי אפילו על פה קודם כתיבת התורף. וצריך שיאמר לה בשעת נתינת הגט הרי זה גיטיך או התקבלי גיטיך והרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. גם יחרימו חרם במנין על הבעל ועל כל העומדים שם שלא יוציאו לעז על אותו הגט. בגט משומד יש דעות אם יכתב שם הגיות בגט אם לאו. ומסתברא כמאן דאמר שלא יכתב בו אלא ישתקע ויהיה בכלל וכל שום דאית ליה. חמשה פסולין לכתוב הגט גוי ועבד וחרש שוטה וקטן, וישראל שנשתמד או מחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבר וכן כתב הר"ם [גירושין פ"ג הט"ו]. וכבר התבאר גם כן מלשון הר"ם [שם פ"ב ה"ד] שהאשה נותנת שכר הסופר הכותב הגט.
וזהו נסח הגט מדוייק הנהוג בכל מקום והמנהג לכתבו כלו בשנים עשר שטין כחשבון אותיות גט.
בששי בשבת בעשרים יום לירח תמוז שנת חמשת אלפים ומאה ועשרים ואחת לבריאת עולם למנינא דרגילנא למימני ביה כאן במגדול שילון איך אנא אברהם בר רבי חיים דממגדול שילון וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתאי ולאתראי ולאתריהון דאבהתאי צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אישטילאה בת רבי ישעי' בר רבי דוד דממגדול שלון וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהויין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצביין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל
יצחק בר רבי אברהם עד
ראובן בר רבי יעקב עד
ואם היא ארוסה יכתוב ארוסתי במקום אנתתי.
מעשה ב"ד עשיתי על הגט במקום תחנותי שלון עם קצת מחכמי המקום ואחר זמן באויניון עם קצת מחכמי המקום ואחר זמן באויניון עם קצת מגדולי העיר.
וזה נסחו. אנחנא דייני דחתימנא לתתא במותב תלתא כחדא הוינא כד אתת מרת פלונית בת רבי פלוני ברבי פלוני ואפיקת קדמנא גיטא דיהב לה ר' פלוני ברבי פלוני דהות בעלה מן קדמת דנא וחתימי עליה רבי פלוני ברבי פלוני ורבי פלוני ברבי פלוני וזמניה דההוא גיטא בששי בשבת בששה עשר יום לחדש פלוני שנת חמשת אלפים ומאה ועשרים לפרט האלף הששי ליצירה ובעת מיננא לקיומי לההוא גיטא ולמשרייה להתנסבא ומדאתו אילין סהדי דאינון פלוני ופלוני דאדכרו ואסהידו קדמנא אחתימות ידיהון דאיהי היא ועל ההוא גיטא דאיכתיב ואיחתים לשמה וכהלכתיה בבטול כל מודעי ומודעי דנפקין מגו מודעי (על) [עד] סוף כל מודעי ואיתיהיב לה בתורת גרושין ועוד אסהידו הנהו סהדי שלא זזה יד רבי פלני המגרש דאדכר מקדמיהון עד דיהביה ניהלה ואתברר לנא בהנהו סהדי דאינון רבי פלוני ברבי פלוני ורבי פלוני ברבי פלוני דסהדי כשרי אינון ואיתקרי גיטא קודם נתינה ובתר נתינה ואתעביד כוליה כתקון חכמים אשרונוהו לההוא גיטא וקיימנוהו כדחזי והתרנוה להנשא לאחר תשעין יומין וקרענוהו לההוא גיטא קרע בית דין ומה שהיה בפנינו ביום כך וכך לירח פלני שנה פלונית לפרט האלף הששי למנין שאנו מונין כאן בעיר אויניון היושבת על נהר רודנו לבקשת האשה הנזכרת כתבנו וחתמנו ונתננו בידה להיות לה לעדה לראיה ולזכות.
פלוני ברבי פלוני
פלוני ברבי פלוני
פלוני ברבי פלוני
והרוצה להשלים לשון ומה שהיה בפנינו בלשון תרגום עד סופו הנה מה טוב.
וזה נוסח מעשה בית דין מגט על ידי שליח עשתה אותו לקבל גיטה, עשיתיו עם קצת חכמי מקומנו.
אנחנא דייני דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא כד הנפק שטר גיטא קדמנא ומתחות ידא דרבי פלוני ברבי פלוני דממגדול פלוני שליח מרת פלונית בת רבי פלוני ברבי פלוני דשויתיה לקבולי גיטא מידא דבעלה רבי פלוני ברבי פלוני דממגדול פלוני ומדאתו תרי סהדי כשרי ואסהידו קדמנא דשויאת באנפייהו מרת פלונית דאדכרת שליח רבי פלוני ברבי פלוני לקבולי גיטא מידא דבעלה רבי פלוני ברבי פלוני דאדכר כדחזי ואתו תרי סהדי כשרי דחתימי בגיטא ואסהידו קדמנא אחתימת ידייהו דהיא ניהי והנהו תרי סהדי כשרי אסהידו קדמנא דאיתמסר גיטא דנן באנפייהו לידיה דר' פלוני ברבי פלוני דאדכר שליח מרת פלונית מידיה דר' פלוני ברבי פלוני בעלה וקרויה סהדי מקמיה דלקבליה שליחא ולבתר דקבליה כדחזי ומדאסהידו הני סהדי כשרי קדמנא דההוא גיטא אתעביד כהלכתיה ואתמסר כראוי ואתעביד כוליה כתקון חכמים ובבטול כל מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי מקמי דליכתוב גיטא ואתברר לנא אנחנא דייני אשרונוהו וקיימנוהו והתרנו מרת פלונית דא להנשא והרי היא מותרת לכל אדם וקרעוניה לההוא גיטא לגמרי קרע בית דין כי היכי דלא תגבי ביה מרת פלונית כתובתה זימנא אחריתי ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בחדש פלוני שנת פלונית לפרט האלף הששי ליצירה למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד מרת פלונית הנזכרת להיות לה לעדה לראיה ולזכות.
פלוני ברבי פלוני
פלוני ברבי פלוני
פלוני ברבי פלוני.
זה הקרע בית דין הנעשה בגט יש שאין בקיאין לעשות בחתך אחד. וזה אשר תעשה קח לך שני אלכסוני הגט וחברם, ועודם מחוברים כפול עוד קלף הגט לחציו, וישאר בתמונה מחודדת, ועל ראש המחודד חתוך בסכין בארך כרוחב שתי אצבעות או פחות מעט. וכשתפתח הגט תמצא הקרע נעשה שתי וערב בחתך ההוא בבת אחת.
כבר בארנו שעד אחד נאמן לעדות אשה להעיד עליה שמת בעלה להתירה להנשא על פיו, ומאשר יקרו מעשים בכל יום על זה לכן ראיתי לכתוב הנה. נסח היתר בית דין על פי עד אחד לאשה שהלך בעלה למדינת הים ומת.
אנחנא בי דינא דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא ר' פלוני ברבי פלוני ואמר לנא כי רבי פלוני ברבי פלוני דממקום פלוני מת וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ושאלנו את פיו אם היה מכירו ואם היה יודע אם היה לו אשה ובנים ואיך מת ואמר אלינו אני הייתי מכירו מנעוריו הוא ואביו ואמו והייתי יודע שמרת פלנית בת רבי פלוני ברבי פלוני דממקום פלוני המכונה כך וכך היתה אשתו והניחה במקום פלוני והלך לו בארץ מרחק ולאחר זמן הלכתי בעיר טולטולאה ושאלתי עליו ואמרו לי שנשא אשה לשם והלכתי לביתו ומצאתיו חולה נוטה למות והכרתי אותו והוא הכיר אותי וקראני בשמי וראיתי אשתו שנשא לשם ואמרו לי שהיא מעוברת והלכתי לדרכי ואחר חדש ימים חזרתי לשם ושאלתי עליו ואמרו לי קרובי אשתו ואנשים אחרים שאותו פלוני ברבי פלוני הלך לעולמו והראו לי קברו ונשתטחתי עליו ובכיתי אותו שם והלכתי לשוט בארץ ולאחר שלשה חדשים חזרתי לשם ושמעתי מפי אנשים כשרים שאשתו ילדה בת ובנסעי משם הבת היתה בת שלשה חדשים או יותר ומאשר בא לפנינו רבי פלוני בר רבי פלוני אח מרת פלונית הנזכרת ואמר אלינו אתם שמעתם רבותי דברי זה העד רבי פלני ברבי פלני, ועתה אצילי התירו אחותי להנשא וכתבו וחתמו אליה בכל לשון של זכות שהיא מותרת לכל אדם ואנחנו שמענו לדבריו כי הם דברי אמת והתרנוה להנשא לכל מי שתרצה. ומה שהיה בפנינו פה מקום פלוני ביום פלוני לחדש פלוני שנת פלונית לבריאת עולם כתבנו וחתמנו ונתננו ביד ר' פלוני הנזכר אח מרת פלונית הנזכרת להיות בידה לעדה לראיה ולזכות לעת וזמן אם יצטרך אליה, ומכאן יבין המבין לעשות הנסח כפי מה שיקרה המעשה. אבל כתבתי כפי מה שקרה בזמננו וכאשר בא מעשה לפנינו.
ועתה אודיעך עוד נסח היתר בית דין עשו חכמי ההר על האשה שמת בעלה ונספה. אנחנא בי דינא דחתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא כששמענו גויה אחת מסיחה לפי תומה כי האיך המכונה רבי פלוני בר רבי פלוני (העומד היום במקום) [ממקום] פלוני כפתוהו אנשי חצר מקום פלוני ונתנוהו תוך שק אחד וקשרו השק בחבל ונתנו ראש החבל בידם והשליכו האיש פלוני הנזכר עם השק במים שיש להם סוף ועמד האיש פלוני הנזכר עם השק תוך המים עד שמת שם ואחרי כן העלוהו מן המים מת והוציאוהו מן השק וקברוהו והיתה הגויה מסיחה לפי תומה כי היא היתה שם מתחלה ועד סוף וראתהו חי כשהפילוהו במים וראתהו מת כשהוציאוהו מן השק וקברוהו אחר כן באת לפנינו פלונית בת ר' פלוני אשת האיש הנספה הנזכר ואמרה אלינו אתם רבותי שמעתם דברי הגויה הזאת המסיחה לפי תמה התירוני להנשא ליבמי אם יש לי יבם ואם אין לי יבם לכל מי שארצה ואנחנו חתומי מטה ששמענו דברי הגויה המסיחה לפי תמה קבלנו דברי האשה הזאת פלונית הנזכרת כמשפט וכהלכה והתרנוה להנשא ליבמה ואם אין לה יבם לכל מי שתרצה על פי דברי האשה המסיחה לפי תמה כפי ההלכה רווחת בישראל ומה שהיה בפנינו פה מקום פלוני ביום פלוני בחדש פלוני שנת פלונית לפרט האלף הששי ליצירה כתבנו וחתמנו ונתננו ביד מרת פלנית הנזכרת להיות בידה לעדה לראיה ולזכות, פלוני ברבי פלוני, פלוני ברבי פלוני, פלוני ברבי פלוני.
והמזהיר יזהיר מזה לתקן הנסח כפי מה שיקרה הן על פי ישראל שיעיד על הדבר או על פי הגוי המסיח לפי תמו.
<h2>דף פו.</h2>
גט שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אעפ"י שהיו עסוקין באותו ענין פסול. כתב הגט באורגון וטעה וכתב בטרשקו הרי זה פסול עד שיחתמו בו במקום שנכתב. גט שיש עליו עדים ואין בו זמן פסול. גט שהזמן שכתוב בו מוקדם הרי זה פסול לדברי הכל. היה הזמן שכתוב בו מאוחר כתב עליו הר"ם במז"ל [גירושין פ"א הכ"ה] שהוא פסול.
<h2>דף פח:</h2>
האיש שראוי לכופו מן הדין לגרש ולא יסכים בזה, בית דין של ישראל כופין אותו בכל מקום ובכל זמן עד שיודה ויאמר רוצה אני ויתן גט והוא כשר. גם אם לחצוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומר לך והכריחוהו ישראל על ידי גוים עד שגירש הרי הוא גט כשר. אבל אם גוים אנסוהו מעצמן עד שכתב הרי זה גט פסול. אבל אינו גט בטל, גם כי הוא אנוס ביד גוים וביד ישראל, שלא נקרא אנוס אלא מי שנלחץ ונדחק בדבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, אבל מי שתקפו יצרו רע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה או נלחץ עד שעשה המחוייב לו לעשות אין זה אנוס, אבל הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה, לפיכך אם רוצה הוא להיות מזרע ישראל וללכת בדרכם ולהתרחק מן העבירה ואינו רוצה להיות מגרש כי יצרו תקפו והוכה ונדחק ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו והגט כשר. אבל אם אין הדין נותן לכופו לגרש וטעו בית דין של ישראל ואנסוהו עד שגירש הרי זה פסול. ואם אנסוהו גוים לגרש שלא כדין אינו גט אפילו שאמר בפני גוים רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו מאחר שאין הדין נותן שיוציא ואנסוהו גוים אינו גט.
<h2>דף צ.</h2>
אמרו חכמים על דרך המוסר וההוכחה שאסור לו לאדם לישא אשה ובדעתו לגרשה. ולא תשב תחתיו ומשמשתו ודעתו לגרשה. ושלא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם מצא בה ערות דבר. אבל אם רעה היא בשכנותיה ואשת מדינים בכל עסקיה ועניניה או שאינו צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה כמו שיתבאר במה שיבא. ואחר שנתגרשה אין ראוי לאדם חשוב שישאנה ושיכניס זדון ומדון בביתו.
